יוסף חי - רוחניות - מיסטיקה | טיפולי גוף נפש | מודעות והעצמה | נומרולוגיה | קבלה
רוחניות ... רוחניות · גוף ונפש l מודעות והעצמה l מיסטיקה l אסטרולוגיה l קבלה · l רוחני l נפש בריאה l מחשבוני נומרולוגיה
רוחניות היא מציאות
לפרשת אמור
לפרשת אמור
סוכם על ידי תלמידים
מוקדש לעלוי נשמת
ר' יוסף בן יעקב ז"ל
הגמרא במסכת שבתאומרת: "'מחוץ לפרוכת העדות יערוך' - וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" וכו'.
הגמרא לומדת שהמנורה היא עדות לישראל מתוך הפסוק: "מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד" וגו'. ואף על פי שהכוונה במילה 'עדות' היא לארון וללוחות, מכל מקום כיוון שהוזכר הדבר לגבי המנורה, לומדת הגמרא שגם המנורה היא עדות.
אולם יש צורך להבין כיצד אכן מהווה המנורה עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל? הרי המנורה נמצאת בפנים בית המקדש, ואין אף אחד שרואה אותה, חוץ מן הכהן המטיב את הנרות! וצריך לומר שיסוד הדבר הוא, שהרוחניות היא מציאות גם אם אין רואים אותה. אמנם אין אף אחד שרואה את הכהן מדליק את המנורה, אולם עצם הדלקת הנרות גורמת לאור בכל העולם. עצם הדלקת הנרות גורמת לידיעה אצל באי העולם שהשכינה שורה בישראל, גם אם אין הם רואים אותה.
דומה הדבר לדברי המשנה במסכת אבות האומרת ש"בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" וכו', שאף על פי שאין אנו שומעים את אותה בת קול, מכל מקום כל הרהור תשובה שמופיע אצל האדם פתאום, מקורו בבת קול זו, כפי שמסביר הבעש"ט. יש צינורות רוחניים של הקשבה והתעוררות, הנובעים מבת קול זו. האוזניים אינן שומעות, אבל הלב שומע, שכן זו היא מציאות.
רוחניות היא מציאות, ומי שאינו מאמין בכך, חומרתו גדולה עד כדי כך שאין לו חלק לעולם הבא, וכפי שמבאר בעל ה"תפארת ישראל". המשנה במסכת אבותאומרת ש"המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא", ומבאר שם בעל "תפארת ישראל", ש"מחלל הקדשים, שלדעתו הנפסדת אין שום קדושה בעולם, והכל כחולין גמורים וכאפס ותהו נחשב לו אפילו היותר קדוש שבעולם" - לכן אין לו חלק לעולם הבא. המחלל את הקודשים כופר ביכולת האדם לקדש את החומר, ולהעלות על המזבח כבש שזה עתה היה רועה בשדה, כדבר שבקדושה, ולכן אין לו חלק לעולם הבא.
זהו היסוד אותו אנו לומדים מהנרות שהודלקו במקדש, וזהו גם היסוד אותו אנו לומדים מהנרות שמודלקים בחנוכה. היוונים לא האמינו ביכולת האדם לקדש את החומר, ואילו אנו אומרים ש"הנרות הללו קודש הם". אנו מאמינים שבכוח דיבורו של האדם יכול הוא להפוך שמן, שחלקו האחד משמש לדברי חולין, לדבר שבקדושה. אנו מאמינים שבכוחות רוחניים ניתן להפוך את החומר לדבר שונה, שכן הרוחניות היא מציאות.
מכוח זה של המציאות הרוחנית משמשת המנורה עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. אין זו עדות של שני עדים, אלא קביעת מציאות בליבם של באי עולם. זו היא מציאות רוחנית, שיש הזוכים לקלוט אותה.
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת כתובות וקידושין", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א
©כל הזכויות שמורות לרב בנימין רקובר שליט"א, ירושלים תשמ"ט
הגמרא לומדת שהמנורה היא עדות לישראל מתוך הפסוק: "מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד" וגו'. ואף על פי שהכוונה במילה 'עדות' היא לארון וללוחות, מכל מקום כיוון שהוזכר הדבר לגבי המנורה, לומדת הגמרא שגם המנורה היא עדות.
אולם יש צורך להבין כיצד אכן מהווה המנורה עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל? הרי המנורה נמצאת בפנים בית המקדש, ואין אף אחד שרואה אותה, חוץ מן הכהן המטיב את הנרות! וצריך לומר שיסוד הדבר הוא, שהרוחניות היא מציאות גם אם אין רואים אותה. אמנם אין אף אחד שרואה את הכהן מדליק את המנורה, אולם עצם הדלקת הנרות גורמת לאור בכל העולם. עצם הדלקת הנרות גורמת לידיעה אצל באי העולם שהשכינה שורה בישראל, גם אם אין הם רואים אותה.
דומה הדבר לדברי המשנה במסכת אבות האומרת ש"בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" וכו', שאף על פי שאין אנו שומעים את אותה בת קול, מכל מקום כל הרהור תשובה שמופיע אצל האדם פתאום, מקורו בבת קול זו, כפי שמסביר הבעש"ט. יש צינורות רוחניים של הקשבה והתעוררות, הנובעים מבת קול זו. האוזניים אינן שומעות, אבל הלב שומע, שכן זו היא מציאות.
רוחניות היא מציאות, ומי שאינו מאמין בכך, חומרתו גדולה עד כדי כך שאין לו חלק לעולם הבא, וכפי שמבאר בעל ה"תפארת ישראל". המשנה במסכת אבותאומרת ש"המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא", ומבאר שם בעל "תפארת ישראל", ש"מחלל הקדשים, שלדעתו הנפסדת אין שום קדושה בעולם, והכל כחולין גמורים וכאפס ותהו נחשב לו אפילו היותר קדוש שבעולם" - לכן אין לו חלק לעולם הבא. המחלל את הקודשים כופר ביכולת האדם לקדש את החומר, ולהעלות על המזבח כבש שזה עתה היה רועה בשדה, כדבר שבקדושה, ולכן אין לו חלק לעולם הבא.
זהו היסוד אותו אנו לומדים מהנרות שהודלקו במקדש, וזהו גם היסוד אותו אנו לומדים מהנרות שמודלקים בחנוכה. היוונים לא האמינו ביכולת האדם לקדש את החומר, ואילו אנו אומרים ש"הנרות הללו קודש הם". אנו מאמינים שבכוח דיבורו של האדם יכול הוא להפוך שמן, שחלקו האחד משמש לדברי חולין, לדבר שבקדושה. אנו מאמינים שבכוחות רוחניים ניתן להפוך את החומר לדבר שונה, שכן הרוחניות היא מציאות.
מכוח זה של המציאות הרוחנית משמשת המנורה עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. אין זו עדות של שני עדים, אלא קביעת מציאות בליבם של באי עולם. זו היא מציאות רוחנית, שיש הזוכים לקלוט אותה.
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת כתובות וקידושין", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א
©כל הזכויות שמורות לרב בנימין רקובר שליט"א, ירושלים תשמ"ט
